הכרויות

אחד מידידיי סיפר לי שכשהוא חושק באשתו – וזה קורה לו לעיתים תכופות מאוד, גם לאחר המון שנות נישואים - הוא נכנס למהלך של הכרויות: הוא מזמין אותה, משתמש במילות אהבה, מחמיא לה, מתאר עבורה איך הוא הולך לענג אותה, מזכיר לה כמה היה טוב בפעם הקודמת, מכין מוזיקה, אולי קטע קריאה זימתי או סרט ארוטי, נכנס לאמבטיה, מדליק נרות, עד שהיא נענית לו ומצטרפת אליו. הוא מביא בחשבון שלה יש פחות חשק מאשר לו ובגלל זה עליו להשקיע כדי להכניסה למצב הרוח המתאים. הוא מבין שיש ביניהם פער בסיסי ברמת החשק ומוכן לקחת על עצמו מה שנדרש על מנת לצמצם את הפער הזה. "אז אתם עושים כל זאת כל יום?" התפלאתי. "לפחות שלוש פעמים בשבוע", ענה, "לפחות שעה, אפילו יותר. שנינו מאוד מאושרים זה עם זה מכל הבחינות. לפעמים המצב הפוך - היא מפתה אותי בספונטניות. ולפעמים אנחנו קובעים מראש אתר הכרויות בחדר השינה". דבריו הפתיעו אותי וגרמו לי לחשוב על כך רבות. יש לי הרגשה שהרבה גברים שהגיעו עד כאן במאמר מתחילים כבר לרטון, ויש סיכוי גדול שיגלשו הלאה ומשום מה לא ירצו לקראו את ההמשך - או לא ירצו שבנות זוגם יקראו את ההמשך. מה בעצם כל אחד מאיתנו היה רוצה שיקרה בחוויית הכרויות המינית הזוגית? גם כשהזוגיות היא נעימה נוחה ומנחמת ולא יותר, רק לא להיות לבד? לא תמיד לא טוב היות האדם לבדו אין שום הבטחה שביחד תמיד עדיף, ולא תמיד לא טוב היות האדם לבדו, לפעמים טוב דווקא, או לא ממש טוב אבל עדיף מהיות האדם תקוע ביחסים אומללים ומאמללים. הלבד הזה לא מאיים עלי. אומללים רבים תקועים במערכות הכרויות מהגיהינום, ולא יכולים לברוח, כי חייהם כבר נקשרו, והילדים כבר נולדו, והבית נקנה, והשנים עברו הכרויות ועכשיו כבר אין לאן לברוח והברירה באמת הרבה פחות אטרקטיבית. אני מוכנה לקבל את העובדה שפשרות זה לא הצד החזק שלי, ובכך אני מסתכנת בלהישאר לבד. עדיף לי להנדס את חיי כך שיתאימו לי וימלאו אותי, ואז, אם יגיע הבחור המתאים, ננסה לשלב שני חיים מלאים. רוצה אהבה שתמלא, תשלים ותתערבב, שלא תשאיר מקום לאף אחד אחר, לא לספקות ולא לשאלות ולא תהיה לי תחושה של "סגרתי עסקה טובה". רוצה שזה יהיה זה, בלי עוררין ובלי תהיות. לא רוצה לנתח ולא רוצה לעשות חישובים, רוצה שהוא יהיה לי ואני אהיה לו, כי ככה זה היה אמור להיות ולא כי זה היה המהלך הנבון וההגיוני בשלב זה של חיינו. לא רוצה להתפשר ולא שיתפשרו עלי. לאף אחד לא מגיע שיתפשרו עליו. ואם הברירה היא בין זה או להישאר לבד, אני מעדיפה לבד. שמתם לב שכמעט בכל תחרות כישרונות בטלוויזיה יש שופט אימתני, שופטת רגשנית ושופט מתלבט? בכל מפגש עם האחר, בין אם הוא עסקי או אישי, עובדים אצלנו בראש שלושת השופטים האלה ומחליטים עבורנו את מי להעביר ואת מי לפסול. שופט מחמיר, שופט לכף זכות והשלישי שלא סגור על עצמו עובדים קשה בבחירת בני זוג. בכל הכרויות יש שופט דומיננטי שעל פיו יישק דבר. אם חשוב לנו החוכמה של בן הזוג וזו אינה קיימת - הוא ייפסל על הסף, למרות התכונות האחרות המצוינות שקיימות בו. אם החוכמה קיימת אבל היופי קרדינאלי ונעדר - יהיה ויכוח בין השופטים האימתני והבכיינית. כל מפגש עם האחר הוא אודישן קצר לכל דבר, שיקבע את המשך ההתקשרות. לא תמיד יש זמן להכיר את המתמודד באמת, ולעיתים הזמן המוקצב הוא לכל היותר חמש דקות מול הקפואים בסופר או הכרויות בחניון. מידי יום אנחנו מעבירים ועוברים מבחני קבלה כאלה. אם ראית בחורה בסופר ליד הדוכן של העגבניות ואמרת הערה בסגנון: "שמת לב שלכל העגבניות יש גודל זהה חלק ויפה?" ייתכן שהבחורה תחשוב שמדובר בהערה סקסיסטית וגסה, ואז נכשלת באודישן הכרויות חינם גם אם התכוונת לכך שכנראה כולן עברו הדסה גנטית ביקשת להרשים אותה בידע ובעניין שלך בבריאות, ובכלל לא הגנבת מבט לחזה שלה! הזמן הזה שעמדתם שניכם ליד הדוכן של העגבניות, בשניות האלה, היה לך אודישן, והוא יקבע אם הבחורה תעמוד לצידך בקופת אקספרס הכי איטית בעולם ואולי שנייה לפני שתלך תרשום לך את מספר הטלפון שלה על קרטון החלב שעל המסוע. רוב הזמן אין עונה שנייה בה תוכל לשוב ולהראות את כישורי הכרויות מבחני קבלה מטבעם אכזריים, ורוב הזמן אין עונה שנייה בה תוכל לשוב ולהראות את כישוריך. בתמורה אני מצפה ממנו שלא יפסול אותי על זה שהתואר שלי הוא לא בפסיכולוגיה ולא אוכל לטפל לו (באופן מקצועי) בשדים שלו. לא ב איזי דייט ראשון לפחות. זה באמת מאוד פשוט: "בשנית" היא מילת המפתח כאן: היה מצחיק? השאלה אם מעניין שאותם צחוקים מתגלגלים יתגלגלו בשנית. היה לכם מעשיר ברמה אינטלקטואלית? השאלה אם מעניין להמשיך להתעשר מבינתו של זה שמולכם בשנית. היה נעים להתנשק? השאלה אם משתוקקים לפגוש את אותן השפתיים בשנית. אז בעצם, זה מאוד פשוט בהכרזה! בלי הצהרת כוונות. בלי מחשבות מיותרות. בלי שאלת שאלות עצמיות, קיומיות, חוקרות. לאלה יש מקום (הכרחי) של כבוד בהמשך, לא בסופו של איזי דייט הכרויות ראשון. אז יש מקום לשאלה אחת "אני רוצה לראות, לשמוע ולחוות את האדם בשנית?". תשובה חיובית על שאלה הזו תוציא את המזכירות עם מכונות הכתיבה שלהן לחופשה מהמוח שלנו ותיתן לנו אפשרות להגדיל את הסיכוי לתת סיכוי ממשי. מבחינתי סקרנות היא התשובה: אם זה שמולכם גרם לכם סקרנות לגביו, ולא משנה מאיזו סיבה, הרי הכרויות זה נוסף יקרה. בעצם, הכל טמון בביטול סימן השאלה. סימני שאלה אמורים להיות לגבי טיב הקשר, לגבי האדם שמולי ולגבי עצמי בהתנהלות מולו. המשפט היחיד שבסופו לא צריך להיות סימן שאלה הוא "אני רוצה לראות אותו/ה שוב". סימן קריאה בסוף המשפט הזה הוא זה שיביא את הדייט השני.